Bentzion Judelman בן-ציון יודלמן

בן-ציון (בנצק’ה) נולד בד” אייר תרע”ד (22.4.1914 ). והיה צעיר הילדים. מגיל שש למד ב”חדר” : עברית, חומש, חשבון, מלאכה וציור .לאחר שנה עבר לבי”ס יהודי לבנים ואחר כך לגימנסיה. לאחר שנה בגימנסיה, נקרא לעזור להורים ,עקב מצבם הכלכלי הקשה. בגיל 12 החל ללמוד תפירת נעליים ולעבוד, במשך ארבע שנים .

ב-1932 הוא יצא להכשרה של “ החלוץ” באחוזה חקלאית בעיר ממל. שם עבד בחקלאות ובבית חרושת השכר שהרוויח הועבר לקבוצה. בנערותו למד בעצמו מכניקה וחשמל, בעזרת ספרות טכנית ששלח לו בן דודו (ליאו) מגרמניה, מה שעזר ומקצוע זה שרכש סייע לו בעתיד.
בן ציון עלה לארץ בשנה 1934. בבית בשקוד נשארו הוריו ואחותו מתוקה, שהייתה חולה ולכן לא קיבלה אישור עליה לארץ.

בארץ ישראל נפגש עם אחותו שושנה ואחיו שלמה שעזרו לו בצעדיו הראשונים. הוא החל לעבוד למחייתו כחשמלאי. כשלא מצא עבודה במקצועו עבד בחקלאות, ובבניין. הוא נשלח על ידי הקבוצה לעבודה בסדום במפעלי ים המלח. עבד שם כחשמלאי ובאחזקת מכונות, במשך שלוש שנים. בן ציון הצטרף לקבוצה ששהתה בנס ציונה ועלתה אחר כך להתיישבות בקיבוץ דפנה, שם הכיר את חיה ,אשתו לעתיד.

ב- 10.7.1942 נולדה לזוג, בצריף בו גרו, הבת הבכורה נאוה. אחריה נולדו אמציה ,ברוך ויהודה .
בדפנה עסק בן ציון בחשמל ,מסגרות ,הקמת המכבסה, הקמה ואחזקת דוד הקיטור ודודים לחימום מים ברחבי הקיבוץ ובהמשך באחזקת המטבח וחדר האוכל.
בשנת 1970 איבד את מאור עיניו עקב מחלה. היות והיה בעל “ידי זהב” , המשיך לעשות , לעזור ולייעץ בתיקונים. עבר לעבוד באריזה במפעל הנעליים לצד אשתו חיה והמשיך לעבודה בבית מלאכה מוגן בקיבוץ, שם עסק בהרכבות פשוטות כמעט עד יומו האחרון.

בן ציון נפטר ביום 18.12.1992 ,כ”ד כסלו תשנ”ג.