שושנה יודלמן, היתה חברה בתנועת הנוער החלוץ (תנועה מיסודו של טרומפלדור שמטרתה להכשיר את הנוער באירופה טרם עלייתם ארצה בחקלאות ובמלאכות כפיים אחרות) והייתה חברה גם היא בקיבוץ העירוני ממל (קבוצת קלוזמילען “פנגרין”). היא עלתה ארצה ב- 1932 ממניעים ציוניים, והצטרפה לאחיה שלמה שהיה כבר בארץ. לאחר מכן הצטרף אליהם האח בן-ציון.
לאחר שהיה קצרה בקיבוץ דפנה עברה שושנה לתל-אביב ועברה כמטפלת, מקצוע אשר רכשה בשנות הכשרתה בתנועת החלוץ בגרמניה. בשנת 43’ לערך היא התגייסה לצבא הבריטי ושרתה בבריגדה היהודית כחובשת. במהלך שרותה הוצבה במצרים (שהייתה תחת השלטון הבריטי). בבריגדה פגשה שושנה את חנוך יאול והשניים נישאו במצרים.
בליטא נותרו הוריה של שושנה, יהודה-לייב ורחל-לאה יודלמן, ואחותה מתוקה. שושנה שמרה על קשר עם הוריה ואחותה מתוקה כפי שניתן לראות בחילופי הגלויות/תמונות בינה לבין מתוקה. האחות רחל/ג’ני מנישואיו הראשונים של יהודה-לייב לחיינה עברה לארה”ב ושמרה גם היא על קשר עם שושנה. הוריה של שושנה ואחותה מתוקה נרצחו ביערות על ידי הליטאים (לבקשתה של שושנה, אריק קרא לבתו הבכורה רחלה, על שם אמה של שושנה רחל-לאה) .
שושנה חוותה משבר קשה עם נפילתו של אחיה, שלמה שנהרג בליל העלייה לקרקע של קיבוץ נאות מרדכי. למשבר זה התווספו הידיעות הקשות עם היוודע גורלם של הוריה ואחותה הצעירה שנספו בשואה.
לאחר נישואיה, התמקמו שושנה וחנוך בעיר גנים (שליד קריית אתא) שהיתה שכונה של חיילים משוחררים מהבריגדה היהודית, שם נולדו שני בניה. היא גידלה אותם באהבה רבה. בשנות ה-50’, שנות הצנע בישראל, גידלה בתושייה רבה בחצר ביתה יקרות ופירות אשר שימשו אותה במשק הבית ואשר סייעו רבות לכלכלת המשפחה. האחות רחל (ג’ני) שלחה לעיתים חבילות מארה”ב עם שימורי מזון ובגדי ילדים על מנת לסייע למשפחה. בקיץ בילו בני המשפחה ימים רבים בקיבוץ דפנה, עם אחיה בן-ציון ובני משפחתו של שלמה. שושנה אהבה בישול ואפיה והייתה בשלנית של ממש. במקביל, היא גם התנדבה ושימשה כרכזת בארגון אמהות עובדות והתנדבה גם בארגון קליטת עליה.
בשנות ה- 60’ התבקשה שושנה, שהייתה אישה אימהית ואוהבת, לשמש כמשפחה אומנת לתינוקת בת יומה שאמה אושפזה. ואכן, למשך כשנה טיפלה שושנה בילדה, והקשר עמה נמשך עוד שנים רבות.
